ארגוני הצל של הממשלה

 

ארגוני הצל הממשלתיים מאפשרים לממשלה ליישם מדיניות ולבצע פעילויות שלא נוח לה או שאסור לה לעשות בדרך ישירה ובגלוי עקב התחייבויות פנימיות ובינלאומיות והבטחות להמנע  מפעילויות אלו. מכיון שהממשלה מעוניינת ליישם מדיניות כזו ולבצע פעילויות כאלו, היא עושה זאת דרך ארגוני הצל האלו.

אפשר לאבחן שלשה סוגים של ארגוני צל  ממשלתיים:  הראשון, שרידים מלפני הקמת המדינה שהוקמו ע"י התנועה הציונית ונותרו בעיקר להעברות כספים ולמינויים מפלגתיים. השני, ארגוני צל ביטחוניים כביכול דוגמת קצצ"א (ונתיבי נפט בעבר), שאולי הייתה להם הצדקה בזמנו והיום כלל לא ברור אם זה נכון. השלישי, הענף ביותר -  ארגוני מדינת הצללים בשטחים.

לרוב המכריע של ארגוני הצל הממשלתיים יש היבטים פוליטיים. המכנה המשותף שלהם הוא הצל שלא מאפשר לנו האזרחים לדעת מה באמת קורה.

 

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית (החטיבה להתיישבות) הם דוגמה לארגונים שהיו קיימים עוד לפני קום המדינה, והמדינה במקום לפרק אותם, מאפשרת להם להמשיך ולהתקיים, תומכת בהם פיננסית, ואף מעבירה להם פונקציות ממשלתיות

במקרה של קקל, זו דרך להימנע מלמכור קרקעות לאזרחים הערבים, בטענה שקקל היא גוף פרטי המנוע מלמכור קרקעות אלא ליהודים.

במקרה של החטיבה להתיישבות זו הדרך להתנחלות ביהודה ושומרון, כאילו ע"י גוף עצמאי. למעשה החטיבה להתיישבות משמשת מזה שנים זרוע צללים של הממשלה לבנייה בשטחים. החטיבה להתיישבות מתוקצבת על ידי המדינה, בעוד ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית (הנשלטים ע"י נציגי המפלגות בישראל) ממומנות על ידי תורמים מחו"ל. החטיבה להתיישבות קיבלה ומקבלת העברות תקציביות בהיקף של מאות מיליוני שקל בחסותו של ניסן סלומיאנסקי למרות פעילותה הנחושה של סתיו שפיר. למרות זאת, פעילותה לא נתונה לפיקוח גלוי, והחטיבה מסרבת לדווח לציבור או לנציגיו מה היא עושה עם הכספים האלו.  

דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מנובמבר 2014, ניתח את תקציב החטיבה להתיישבות. נמצא שבכל אחת משלוש השנים האחרונות בסיס התקציב של החטיבה היה עשרות מיליוני שקלים בלבד, אך לאורך השנה, נעשו העברות תקציביות חוזרות ונשנות ממשרדים אחרים, והוא גדל במאות אחוזים: ב-2012 מ-77.7 ל-458 מיליון שקל; ב-2013 מ-82.8 ל-653.5 מיליון שקל, ואילו ב-2014 נשבר השיא עם תקציב העומד, נכון לנובמבר 2014, על כ-527 מיליון שקל, לעומת תקציב מקורי של כ-58.2 מיליון שקל.

עוד עלה מהמחקר כי מי שנהנה מעיקר הגידול התקציבי הוא מרחב המרכז (יהודה ושומרון) והר חברון. שב-2013 היה שיעור הגידול בתקציביהם 2,300%, ו-2,500%, בהתאמה.  תקציבי הגליל והנגב גדלו בשיעור נמוך משמעותית. לפי נתוני דו"ח מולד המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, עד ליוני 2014 זכו היישובים שמעבר לקו הירוק ב-74% מהתמיכות שהועברו לרשויות המקומיות, כשבית אל לבדה זוכה בתמיכה של 51.5 מיליון שקל - יותר מכל יישובי הגליל והנגב גם יחד (49.5 מיליון שקל).

 

בהחלטה 741 שקיבלה הממשלה ב-17 לספטמבר 2013 , תחת הכותרת: "תוכנית אסטרטגית לעידוד וחיזוק ההתיישבות". נקבע כי " החטיבה להתיישבות תסייע לקבוצות ההתיישבות ויזמי קבוצות התיישבות במרחב העירוני בתחום הניהולי, התכנוני והפיסי, לרבות פתרונות לדיור זמני ולדיור קבע, ביצוע עבודות תשתית, הצבת מבנים יבילים, שיפוץ מבני ציבור, שיפוץ ופיתוח מבני פעילות לקבוצות ההתיישבות וביצוע פרויקטים כלכליים ויזמות עסקית" (הדגשה לא במקור).  עוד הוחלט כי הכסף יועבר לגרעינים על ידי החטיבה להתיישבות, וכי משרדי הבינוי והנגב והגליל יישאו במשותף בעלות, שנקבעה על 110 מיליון שקל ל-2014-2013 , וכן יחליטו יחד אילו גרעינים לתקצב.

מניתוח תקציב החטיבה שעשה מולד  עולה כי באמצעות החטיבה להתיישבות מימן משרד הבינוי עשרות גרעינים תורניים הפועלים במרכז הארץ, בהם הרצליה, רמת השרון ואף רמת אביב ג', וכן ישיבות הסדר הפועלות במרכז הארץ.  למעשה החטיבה הפכה צינור חשאי להזרמת כספי ציבור לעמותות מטעם העוסקות בפעילות פוליטית ובהחזרה בתשובה.  חלק מן העמותות מנוהלות על-ידי בכירים במנגנון המפלגתי של הבית היהודי ועל-ידי מקורבים לחברי הכנסת של הסיעה. תקציב התמיכות של החטיבה מראה כי 40 מתוך 52 העמותות שמקבלות כסף מהחטיבה - כלומר, 76% - מקיימות זיקה פוליטית ברורה לבית היהודי. בישיבה של הוועדה לביקורת המדינה שהתקיימה בנובמבר האחרון בעקבות חשיפת דוח מולד, התגלה כי רבות מהעמותות שמקבלות כסף מהחטיבה אינן עומדות בקריטריונים הבסיסיים ביותר למתן תמיכה.

 

 קצא"א הוקמה אחרי מלחמת ששת הימים, בשותפות של ממשלות ישראל ואיראן, כדי להוביל נפט איראני מאילת לבתי הזיקוק באשדוד ובחיפה ולנמל הנפט באשקלון. כיום יתכן שהיא מובילה נפט בצינור בנגב ממקורות עלומים. פעילויות אחרות של קצא"א הן שותפות בתחנת הכוח 'דוראד', שהוקמה על קרקעות שנמסרו ע"י המדינה לקצא"א,  וסידורי עבודה לאלו שהשלטון חפץ ביקרם.

קצא"א פועלת מתוקף חוק זיכיון מיוחד. היא לא כפופה לחוק החברות הממשלתיות, ולא לחוק חובת מכרזים. לחברה יש עצמאות מלאה בקבלת החלטות, פטור מלא ממיסי נדל"ן על שטחי המקרקעין הגדולים שלה, כולל ארנונה, ופטור מלא מתשלום מסי חברות על כל פעילויותיה ורווחיה.

לצורך הגנה בפני החרם הערבי על ישראל, הוטל צו איסור הפירסום של כל ידיעה הנוגעת לחברה והיא מוגנת ע"י הצנזורה למקרה של דליפת מידע. בזמנו הייה הגיון מסויים וזו היתה גם רוח הזמן, להטיל צנזורה על כל מה שקורה בחברה, ויתכן שגם היום יש מקום להטיל צנזורה על המקורות העלומים של הנפט המועבר בצינור. אבל, למעשה, החיסיון שניתן לחברה בעת הקמתה, הפך למחסה לכל מיני פעילויות ועסקים, ולמינויים של מקורבים בפוליטיקה ובביטחון בתנאי שכר ותעסוקה סודיים.

קצא"א כיום היא מעין ישות זרה, בתוך ישראל, שבה איש הישר בעיניו יעשה. זאת, כשגם אם ייתפס, ספק אם יש מי שיידע על כך. 

 

הסוג הענף ביותר של ארגוני הצל הוא ארגוני מדינת הצללים בשטחים . הם הוקמו כביכול ביוזמה פרטית, אך הממשלה אימצה אותם, תומכת בהם, מממנת אותם ומדרבנת אותם לפעול. לדוגמה מועצת ישע, אלעד, וגופים אחרים. מטרת ארגונים אלו היא התנחלות בירושליים המזרחית, ביהודה ושומרון.  כאמור,  לא נוח לממשלה לפעול ישירות ובגלוי,  מחשש לתגובות בינלאומיות והבטחות להמנע  מהתנחלויות, והיא עושה זאת באמצעות תאגידי הצל האלו. אלה כביכול גופים וולונטריים, אבל כמעט כל המימון שלהם הוא  ממשרדי הממשלה ולכך יש להוסיף השקעות של המדינה בתשתיות, פיתוח, שמירה, הוצאות של צה"ל ועוד תקציבים שהממשלה מעבירה לתאגידים אלו, ולהתנחלויות  בערוצים עלומים. בנובמבר 2012 אמר שר האוצר דאז יובל שטייניץ בראיון לגלי ישראל כי "הכפלנו את התקציבים ליהודה ושומרון. עשינו זאת בפרופיל נמוך כי לא רצינו שגורמים בישראל ובחו"ל יכשילו את המהלך"  

 

מועצת ישע היא דוגמה לארגוני הצללים בשטחים -- עמותה פרטית שבניגוד לשמה אינה רשות מקומית. יעדיה העיקריים:

- החלת הריבונות הישראלית על שטחי יש"ע.
- המשך ההתיישבות בארץ הוד הקדומים ביהודה ושומרון, סביב לירושלים בירת ישראל .
- מאבק בהסכמים מדיניים הפוגעים בשלמות הארץ ואינם מקדמים השגת שלום בר-קיימא עם שכנינו.

 

לפי תחקיר של מולד,  ממשלת ישראל העבירה בארבע השנים האחרונות 148 מיליון שקל לרשויות המקומיות בשטחים תחת השם "מענק ביטחוני לאור הקפאת הבנייה". מענק זה נועד ל"פצות" את הרשויות המקומיות מעבר לקו הירוק על ארנונה שלא נגבתה מבתים שלא נבנו כתוצאה מהקפאת הבנייה ב-2009. למעשה, חלק ניכר מהכסף הזה לא שימש לפערים תקציביים שנוצרו בגלל הקפאת הבנייה וגם לא שימש למטרות ביטחוניות כלשהן. המענקים האלו מכספי ציבור, הועברו לטובת תקציבי הפרסום של עמותת ימין פרטית - מועצת יש"ע. הרשויות המקומיות עצמן שמשו צינור להעברת סכומי העתק הללו. לסיכום החשאי היו שותפים לכאורה שלושה צדדים: גורמים ממשלתיים, מועצת יש"ע וחלק מהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון. תמורת השירות שמספקות הרשויות המקומיות הן זוכות להשאיר אצלן כ-20% מסכום המענק - מעין "אגרת צינור" שמעוררת אצלן מלכתחילה את המוטיבציה לשמש כתחנת מעבר לכספים ציבוריים מהממשלה לעמותה פרטית. רשות שלא מסכימה להפר את החוק ולהעביר את הסכום למועצת יש"ע, אינה זכאית לקבל אותו כלל בשנים הבאות.
לא זאת בלבד שכסף ייעודי משמש לצורכי תעמולה פוליטית, אלא שלרשויות מקומיות אסור בכלל להעביר כספי ציבור למועצת יש"ע. שופטי בג"ץ קבעו ב-2006 כי לרשויות מותר להעביר למועצת יש"ע אך ורק כספים שמקורם בתושבים עצמם, כמו ארנונה - וגם זאת תחת תנאים מחמירים ביותר, שאינם מתקיימים במקרה זה.

 

לרשימת ארגוני הצל שעוסקים בהתיישבות, הפעם בתחומי הקו הירוק, שהוקמו ביוזמה פרטית ואומצו ע"י הממשלה התומכת בהם, ומממנת אותם,  אפשר להוסיף את עמותת 'איילים'.  לפי אתר העמותה, איילים הוקמה במטרה "לחזק את מפעל ההתיישבות והמעורבות החברתית בנגב והגליל". הרעיון בא לידי ביטוי בהקמת כפרי סטודנטים ויזמים, שמהווים בסיסי יציאה למעורבות חברתית ולהתיישבות קבע.

לעמותה תקציב גדול, בן כ-25.6 מיליון שקל בשנת 2013, הממומן ברובו מהמדינה. העמותה מקבלת כספים מגופים ציבוריים וממשלתיים שונים: הסוכנות היהודית, החטיבה להתיישבות, קרן היסוד, והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, וכן ניזונה מתרומות פרטיות.  החטיבה להתיישבות, לדוגמה, העבירה לעמותה 6.5 מיליון שקל, בשנתיים האחרונות . המשרד לפיתוח הנגב והגליל העניק לעמותה 2 מיליון שקל בשנת 2013, ותומך בה בפרויקטים השונים שלה בצפון ובדרום. 

אבל אלו רק פירורים. לפי כתבת תחקיר מקיפה על איילים שפרסם דה-מרקר, בנוסף ל'תרומות' האלו המדינה תומכת ישירות בפרוייקטים של איילים. "באחד הנימוקים שהגיש משרד האוצר להתקשרות עם העמותה בפטור ממכרז נכתב כי ב–2005–2013 אישרה הממשלה ארבע החלטות ממשלה לטובת הקמת כפרי סטודנטים נוספים של איילים בנגב ובגליל, וב–2012 אישרה החלטה נוספת להקמת כפר סטודנטים בניהול העמותה בלוד. לפי נתוני משרד האוצר, בכל ההחלטות האלה הממשלה השקיעה תקציב של כ–50 מיליון שקל - עוד לפני העברת התקציב האחרונה" 

ב–21 ביולי השנה פירסם המשרד לפיתוח הנגב והגליל הודעה פומבית באתר מינהל הרכש הממשלתי, על כוונתו להתקשר עם איילים כספקית להקמת כפר הסטודנטים בשדרות, ללא מכרז, ובאוקטובר אושרה ההעברה התקציבית. מדובר בתקציב של 50 מיליון שקל - 30 מיליון שקל מתקציב הממשלה ו–20 מיליון שקל מכספי העמותה.

בתגובה של עמותת איילים לדה-מרקר נאמר במפורש כי "איילים, כזרוע ביצועית של הממשלה....,". לא ברור מדוע המדינה צריכה להסתתר ולפעול במסווה של עמותה.  במקרה של איילים, הפעילות בצל הביאה כנראה 'לכאורה' גם למעשי שחיתות, הנחקרים עתה במשטרה.

 

היבט נוסף של תאגידי הצל האלו קשור ישירות לפעילותם כגופים פרטיים או פסאודו פרטיים. מכיון שהם פועלים בצל הם גם מהווים חממה לפעולות שהן בגבול המותר, ולמינווים של  מקורבים.

דוד שרן, איש ליכוד, שכיהן בעבר כראש מטה שר האוצר יובל שטייניץ, הוא דוגמה למינויים כאלו. שרן היה בשנתיים האחרונות מזכיר חברת קצא"א. מדובר בתפקיד מתגמל יחסית למשרות במגזר הציבורי - בשכר חודשי של כ–35 אלף שקל (ברוטו). התפקיד לא היה קיים בעבר, ושרן הוא הראשון למלא אותו.. "כל פניות העיתון "כלכליסט" בשנים האחרונות למשרד האוצר לברר מה היה השכר של שרן בקצא״א כמו גם מה בדיוק היה תפקידו בחברה ומה הנימוקים שהובילו למינויו עלו בתוהו, בדיוק מאותו הנימוק - חיסיון ביטחוני". 

על כישוריו של שרן מעיד שוקי אורן, החשב הכללי בין השנים 2007 ל-2011. אורן כתב באחרונה בדף הפייסבוק שלו כי שרן היה " אדם פוליטי.....ועד מהרה נוכחנו כולנו {באוצר) בשינוי המהותי. הראיה המקצועית נעלמה ואת מקומה תפסה תככנות פוליטית ושימוש ציני בעמדת כוח כדי לקדם אינטרסים אישיים פוליטיים. במשך למעלה משנתיים עבדנו באותו משרד. הנושאים המקצועיים לחלוטין לא עניינו את דוד שרן והוא לא עשה דבר לקדמם. שרן "התלבש" בכל הכוח על כל נושא שקשור לצבירת כוח פוליטי ובראש כמובן המינויים בחברות ממשלתיות".  שרן עצמו מודה, בבצלה לביטול חובת הצינון הנדרשת מעובד מדינה לאחר פרישתו, לקראת מינויו לתפקיד מזכיר קצא"א,  שבהיותו ראש המטה של שר האוצר יובל שטייניץ, השתתף בישיבות שנגעו לקצא"א במסגרת תפקידו, ש"היה מעורב בהצגת מועמדות לכהונת דירקטור בחברה שצלורה לקצא"א" ושהיה "קשור במינויים של שלושה דירקטורים".

 

כשאין שקיפות, יש שחיתות. הפרשיות האחרונות מורות שהעברות כספים ממשלתיות, כאשר הן נעשות בצל שלא מאפשר לאזרחים ולנציגיהם לדעת מה באמת קורה, הם חממה לשחיתות.  במקרה של איילים, והחטיבה להתיישבות הפעילות בצל גרמה כנראה גם למעשי שחיתות הנחקרים עתה במשטרה.  הגיע הזמן לחשוף את ארגוני הצל הממשלתיים לאור הביקורת הציבורית. 

 

 

 

 

סודות, חצאי-אמת ושקרים בתחום הגז והנפט בישראל. מאמר ראשון: היקף ואופי ההשקעות בסקטור חיפושי גז לעומת יזמות עסקים קטנים ובינוניים, והון סיכון.

תאגידי הגז פתחו במתקפת תעמולה כנגד כל שינוי במצב הנוכחי. על הפרק עומדים פרוק מונופול הגז, ופיקוח על מחירי הגז הטבעי בישראל.  התעמולה הזו מתבססת על חצאי אמת, מילים טעונות, וטיעונים שנשמעים סבירים ונקלטים היטב. מטרתה לפגוע ולהשפיע על פעילות הממונה על ההגבלים העסקיים ולמזער את השינויים הנדרשים בדרך של השפעה על דעת הקהל, על חברי הכנסת, ובעיקר על מקבלי ההחלטות, והכל כדי להגן על רווחי העתק הצפויים למונופול הגז מתמר ומלוויתן.

הטיעונים של תאגידי הגז שכבר פורסמו, בין השאר בתקשורת, הם בקשת רחבה.  מטיעונים משפטיים, דרך טיעונים 'מוסריים' הפועלים על מערכת הערכים עליהם גדלנו (הסכמים צריך לכבד, סיכון מול סיכוי, הלאמה של נכסים פרטיים) ועד טיעונים שמטרתם להפחיד (עיכוב של שנים בפיתוח מאגר לוויתן,  עודף רגולציה, עלול לפגוע בהשקעות הזרות בישראל).  טיעונים אלו, המתובלים היטב במילים טעונות כמו הגינות, צדק, הלאמה, בנוסף לנתונים ולטיעונים שאינם רלבנטיים, ואף מוטעים, עלולים לשכנע את האזרח מהשורה. שכל ישר והיכרות עם התחום בארץ ובעולם יראו שהם נשענים על כרעי תרנגולת.  אחת המנטרות הנפוצות היא השקעות העתק שהשקיעו בחיפושי הגז.

 

תמצית

היקף ההשקעות השנתי הממוצע בתחום חיפושי והפקת נפט וגז בישראל, גם ב-6 השנים האחרונות בהן פותח שדה תמר, היה נמוך מהיקף ההשקעות השנתי בתחום העסקים הקטנים והבינוניים, ובתחום הון הסיכון. 

בניגוד לרושם שנוצר, יצחק תשובה וגדעון תדמור לא השקיעו מכספם בחיפושי הנפט והגז, אלא סכומים מזעריים.  הרוב המכריע של הכסף הושקע ע"י משקיעים קטנים שרכשו יחידות השתתפות בהנפקות של שותפויות הגז דלק קידוחים, ואבנר שתשובה ותדמור מנהלים כשותף הכללי שלהן.

בניגוד לחוכמה המקובלת, רמת הסיכון בתחום חיפושי והפקת נפט וגז בישראל נמוכה מהסיכון בתחום העסקים הקטנים והבינוניים, ובתחום הון הסיכון, ואילו התמורה (reward) במקרה של הצלחה, גבוהה הרבה יותר. עד שנת 2020  שדה הגז תמר יחזיר למשקיעים בו פי 30 מהיקף השקעותיהם בסיכון, ופי 1.5 מהיקף השקעותיהם הכולל לפי תזרים המזומנים המהוון ב-10%, של הרווח לאחר תמלוגים למדינה, 'תמלוגים' למנהלים, עלויות הפעלה ופיתוח, ומיסים.

 

 

אחת הטענות הרווחת בעיתונות ובטלוויזיה והנתמכת על ידי דוברי חברות הגז, היא בדבר היקף ההשקעות העצום בסקטור חיפושי הנפט והגז בישראל. "ההשקעות בחיפושים הן אסטרונומיות" צוין בנייר העמדה שהוגש לפני ארבע שנים לועדת ששינסקי, וזה הטיעון הרווח גם בדיונים הנוכחיים על מונופול הגז.  תאגידי הגז: נובל אנרג'י, דלק קידוחים ואבנר (קבוצת תשובה) וישראמקו אכן השקיעו מאז סוף 2008 כ- 3 מיליארד דולר ב'תמר', בקידוחים, בפיתוח השדה ובצנרת ובמתקנים לטיפול ולהובלת הגז.  אבל יש לבחון השקעות אלו בהשוואה לסקטורים אחרים בשוק. למעשה, היקפי ההשקעות בחיפושי נפט וגז דומים ואף קטנים מההשקעות ביזמות עסקים קטנים ובינוניים וביזמות היי-טק בישראל. 

 

מאז קום המדינה נקדחו בארץ כ-500 קידוחים לחיפושי נפט וגז, ובממוצע שנתי כ- 10 קידוחים. עלות הרוב הגדול של קידוחים יבשתיים, מסוג אלו שנעשו בישראל,  נעה בתחום של 1-5 מיליון דולר. כלומר, היקף ההשקעה השנתית הממוצעת בקידוחי נפט וגז הגיעה לכ- 20 עד 30 מיליון דולר עד תחילת המאה הנוכחית.

 

בשנים האחרונות המצב השתנה עם התחלת הקידוחים הימיים העמוקים, בהם עלות ההשקעה בכל קידוח יכולה להגיע לכ- 100 עד 150 מיליון דולר, אלא שתכיפות קידוחים אלו נמוכה ואינה משנה את תמונת ההשקעה בצורה מהותית. היקפי ההשקעות השנתיים בחיפושי נפט וגז, כולל קידוחים ימיים עמוקים, נאמדים בעשור האחרון בכ- 100 עד 150 מיליון דולר לשנה.

לזה יש להוסיף את ההשקעות בפיתוח שדה הגז תמר בשש השנים מאז גילוי השדה בשנת 2009, העומדות על כ-3 מיליארד דולר כלומר כ-500 מיליון דולר לשנה.

 

בתחום העסקים הקטנים והבינוניים, לעומת זה, רמת ההשקעות השנתית גבוהה יותר. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנים 2011-2005 'נולדו' 44,847 עסקים בממוצע לשנה, ובמהלך 2011 נפתחו 50,600 בתי עסק קטנים ובינוניים, כמו חנויות מכולת, בתי אוכל ופאבים, חנויות הלבשה ועסקי מסחר.  ההשקעה הממוצעת בפתיחת עסק מסוג זה נאמדת בכ- 30,000 דולר. סך ההשקעות השנתי בהקמת העסקים הקטנים והבינוניים החדשים נאמד בכ- 1.5 מיליארד דולר, גבוה מההשקעות השנתיות בחיפושי נפט וגז.  במקרה של 'הצלחה', הרוב הגדול של העסקים ששורדים לא רואים הצלחה מסחררת ולא נותנים לבעליהם תמורה הולמת על שעות העבודה הרבות וההשקעה הכספית שהושקעה בהם.

 

גם ביזמות היי-טק בישראל רמת ההשקעות השנתית גבוהה הרבה יותר מאשר בחיפושי והפקת גז ונפט. לפי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים,המבוססים על נתוני  IVC ((Israel Venture Capital, סך השקעות הון סיכון בישראל בישראל בשנים 2013-2007 עמד על כ- 12.6 מיליארד דולר, ממוצע שנתי של 1.8 מיליארד דולר, כאשר בשנת 2013 בלבד הושקעו 2.3 מיליארד דולר. השקעות אלו גבוהות בהרבה מממוצע ההשקעות השנתיות בחיפושי נפט וגז.

 

למרות שיש הבדל עצום בהיקף ההשקעות הנדרש לחיפושי גז ולהקמת עסק עצמאי, ניתן להשוות את ההשקעה מבחינת המשקיע הבודד בשני התחומים. ההשקעות הגדולות הנדרשות לחיפושי הגז ולקידוחים מפוזרות בין אלפי משקיעים הרוכשים מניות או יחידות השתתפות.  בארץ פועלות כמה עשרות חברות ושותפויות לחיפושי נפט וגז, מהן רשומות בבורסה לני"ע 18 חברות ושותפויות.  בהנחה שבכל אחד מתאגידים אלו יש כאלף משקיעים (כולל השקעות דרך קרנות נאמנות, קרנות גמל, פנסיה וביטוח) נקבל כ- 20,000 משקיעים בסקטור זה, שכל אחד מהם משקיע אלפי דולרים ספורים בממוצע בחיפושי נפט וגז בכל שנה. לעומת משקיעים אלו, ההשקעה של היזמים הפרטיים בהקמת העסקים הקטנים והבינוניים נאמדת בעשרות אלפי דולרים,  לא רק שהשקעה בכסף ובזמן של היזמים הפרטיים בהקמת עסקים אלו גבוהה יותר, יש לה משמעות רבה יותר ביחס לשווי נכסיהם. שכן במקרה של כשלון, יזמים אלו נידונים לעיתים קרובות לעבדות פיננסית עד להחזר חובם.

 

ההשוואה בין היקפי ההשקעות בסקטורים השונים אינה נותנת את התמונה המלאה שכן יש הבדל עצום באופי הסיכון של ההשקעות בתחום הנפט והגז לעומת השקעות בהון סיכון ובפתיחת עסקים קטנים ובינוניים. ההשקעות בהקמת עסקים קטנים ובינוניים, וההשקעות בהון סיכון הן מטבען עתירות סיכון, להמחשה, בתי עסק בתחום המזון נסגרים תוך 1.9 שנים בממוצע, וכ־70% מהמסעדות נסגרות או משנות מתכונת תוך חמש שנים מפתיחתן, בתחום הנפט והגז התמונה שונה לחלוטין. מתוך  3 מיליארד הדולר שהושקעו ב'תמר' בשש השנים האחרונות, כ-150 מיליון דולר הושקעו בשלב החיפוש שהינו מסוכן יחסית (סיכויי ההצלחה לתגלית גז בקידוח  תמר עמדו על כ- 27%), ואילו הרוב הגדול של ההשקעה בסך של כ-2.85 מיליארד דולר הושקעו לאחר שהייה ברור שנמצא גז בשווי של כ- 40 מיליארד דולר, ושקיים שוק מקומי גדול, זמין וקרוב לגז בתמר. השקעה זו נתפסה כחסרת סיכון ע"י הבנקים, ואכן היא מומנה רובה ככולה בהלוואות מבנקים.

 

התמונה העולה מנתונים אלו ברורה למדי: היקף ההשקעות בחיפושי ובהפקת נפט וגז, כולל קידוחים ימיים עמוקים, הגיע בעשור האחרון לכ 600 - 700 מיליון דולר בממוצע לשנה כאשר חלק קטן ממנה היה בסיכון, פחות מההשקעות ביזמות בסקטור העסקים הקטנים והבינוניים הנאמד בכ- 1.5 מיליארד דולר לשנה, והרבה פחות מההשקעות בהיי-טק שעמדו על  1.8 מיליארד דולר בממוצע לשנה בשבע השנים האחרונות.  יתרה מזאת, במקרה של הצלחה ההחזר למשקיעים בתחום הגז והנפט גבוהים לאין שיעור מההחזר למשקיעים בסקטור העסקים הקטנים והבינוניים. במקרה של שדה הגז 'תמר', עד שנת 2020 יחזיר השדה למשקיעים בו פי 30 מהיקף השקעותיהם בסיכון, ופי 1.5 מהיקף השקעותיהם הכולל לפי תזרים המזומנים של הרווח לאחר תמלוגים למדינה, 'תמלוגים' למנהלים (העולים בכ-80% החל משנת 2017), עלויות הפעלה ופיתוח, ומיסים, המהוון ב-10%.

מקור: דוחות ישראמקו לשנת 2013.

יצחק תשובה וגדעון תדמור זכאים לתודה גדולה על שהשכילו והביאו לארץ את נובל אנרג'י, חברה זרה בעלת ידע טכנולוגי ויכולות ביצוע מהדרגה הראשונה בחיפושי והפקת גז ונפט. אבל תשובה ותדמור לא השקיעו מכספם בחיפושי הנפט והגז, אלא סכומים מזעריים. הרוב המכריע של הכסף הושקע ע"י משקיעים קטנים שרכשו יחידות השתתפות בהנפקות של שותפויות הגז דלק קידוחים, ואבנר המחזיקות כל אחת ב-15.6% ב'תמר'.  זה לא מפריע לתשובה לטעון שהוא השקיע מיליארדים בחיפושי הגז. יתכן והוא טוען זאת במסגרת מסע הלחצים של תאגידי הגז, ויתכן שהוא באמת מאמין בכך, ואז צריך באמת לרחם עליו שכן הוא כעכביש שנתפס בקוריו שלו עצמו.

 

תשובה ותדמור מנהלים שותפויות אלו כשותף הכללי שלהן. תשובה (דלק אנרגיה)  גובה מדלק קידוחים, דמי ניהול הנקראים 'תמלוג על' בגובה של 3% מהכנסות השותפות ממכירת הגז, עד שהמשקיעים האמיתיים בשותפות יקבלו את החזר השקעתם (ללא מכפיל וללא ריבית). לאחר החזר ההשקעה, תשובה יקבל מדלק קידוחים 'תמלוג על' בגובה של 13% מהכנסות השותפות.  אזכיר שהמדינה מקבלת תמלוגים בגובה של 12.5% מההכנסות ממכירות הגז השייך לה. אזכיר עוד שדלק קידוחים ואבנר נכנסו לתמונה ב-2005  וקבלו את הרשיון לתמר בחינם, אחרי שבריטיש גז השקיעה למעלה מ-15 מיליון דולר בסקרים סייסמיים וכתבה את פרוספקט תמר 1 לקידוח.